מחקרים

ההשפעה של ריסנקיזואמב על הפרמקוקינטיקה של ציטוכרום P450 במטופלים עם פסוריאזיס

ריסנקיזומאב לא משפיעה על הפעילות, in vivo, של CYP1A2, CYP2C9, CYP2C19, CYP2D6 ו-CYP3A במטופלים עם פלאק פסוריאזיס בינונית-קשה ולכן אינה בעלת פוטנציאל לאינטראקציה עם תרופות אחרות במנגנון זה

תרופות (צילום: אילוסטרציה)
תרופות (צילום: אילוסטרציה)

מטרת מחקר זה הייתה לבחון את ההשפעה של ריסנקיזומאב על הפעילות, in vivo, של ציטוכרום P450 (CYP) 1A2, CYP2C9, CYP2C19, CYP2D6 ו-CYP3A במטופלים עם פסוריאזיס המקבלים משלב תרופות.

במחקר השתתפו 21 מטופלים עם פלאק פסוריאזיס כרונית קשה אשר קיבלו סובסטרטים של CYP1A2 (קפאין במינון 100 מ"ג), CYP2C9 (וורפרין במינון 10 מ"ג), CYP2C19 (אומפרזול במינון 20 מ"ג), CYP2D6 (מטופרולול במינון 50 מ"ג) ו-CYP3A (מידזולם במינון 2 מ"ג) ביום 1 ולאחר מכן טיפול של 12 שבועות עם ריסנקיזומאב תת עורי במינון של 150 מ"ג פעם בארבעה שבועות מיום 8 ועד יום 92. ביום 92 המשתתפים קיבלו את כלל הסובסטרטים פעם נוספת. דגימות דם נלקחו על מנת להעריך את הסובסטרטים השונים והמטבוליטים שלהם עם וללא ריסנקיזומאב.

רווחי סמך של 90% עבור האזור מתחת לעקומת ריכוז-זמן (AUC) החל מזמן אפס ועד אינסוף עבור הסובסטרטים השונים עם ריסנקיזומאב לעומת ללא ריסנקיזומאב היו בתוך גבולות של 0.8-1.25. תוצאות דומות נצפו עבור ריכוז מירבי בפלזמה (Cmax) פרט לאומפרזול שעבורה הגבול התחתון של רווח בר-סמך של 90% עבור Cmaxי(0.73) היה מעט מתחת לגבול היעדר הבדל. לא נצפו הבדלים ביחסי ה-AUC או Cmax של המטבוליטים עם ריסנקיזומאב לעומת ללא ריסנקיזומאב. ריכוז ריסנקיזומאב בפלזמה בשפל היו גבוהים באופן מובהק מאלו שנמצאו במחקר פאזה 3.

החוקרים מסכמים כי ריסנקיזומאב לא משפיעה על הפעילות, in vivo, של CYP1A2, CYP2C9, CYP2C19, CYP2D6 ו-CYP3A במטופלים עם פלאק פסוריאזיס בינונית-קשה ולכן אינה בעלת פוטנציאל לאינטראקציה עם תרופות אחרות במנגנון זה.

מקור: 

Khatri, A. et al. (2018) Clinical Pharmacokinetics.

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  ריסנקיזואמב,  פסוריאזיס,  פרמקוקינטיקה
תגובות