לא ברור האם ריגוש (סנסיטיזציה) על ידי מזון בחיים המוקדמים (בניגוד לריגוש על ידי אלרגנים הנישאים באוויר) קשור לתפקוד ריאתי לקוי בשלבים מאוחרים יותר.
עוד בעניין דומה
מחקר זה בדק את הקשר שבין ריגוש על ידי מזון בשנתיים הראשונות לחיים לבין תפקוד ריאתי בגילאים 12-18 שנים, והאם קשרים אלה מתווכים דרך ריגוש על ידי אלרגנים הנישאים באוויר או דרך אסטמה.
החוקרים עשו שימוש בנתונים של אוכלוסיית מחקר בסיכון גבוה (מחקר העוקבה מלבורן בנושא אטופיה [MACS]), ושל מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה מגרמניה שבדק את הקשר של אורחות חיים, זיהום תחבורתי וגנטיקה להתפתחות מערכת החיסון ולאלרגיות (LISAplus). ריגוש על ידי מזון הוערך בגילאי 6, 12 ו-24 חודשים במחקר MACS, ובגיל 24 חודשים במחקר LISAplus. התפקוד הריאתי נבדק בעזרת ספירומטריה (Spirometry) בגילאי 12 ו-18 שנים במחקר MACS, ובגיל 15 שנים במחקר LISAplus. נעשה שימוש במודלים של רגרסיה קווית בכדי לאמוד את הקשר לריגוש (על ידי מזון ו/או אלרגן הנישא באוויר), תוך התאמה לגורמים מבלבלים אפשריים.
ריגוש למזון (ללא אלרגן הנישא באוויר) בגיל 6 חודשים קושר לערך נמוך יותר של נפח נשיפה מאולצת בשנייה הראשונה (FEV1) בגיל 12 שנים (153- מיליליטר, רווח בר-סמך 95%, 256- עד 51- מיליליטר), ובגיל 18 שנים (206- מיליליטר, רווח בר-סמך 95%, 347- עד 65- מיליליטר) במחקר MACS. תוצאות דומות נצפו עבור ריגוש שהוערך בגיל 12 חודשים, אך לא בגיל 24 חודשים. אסטמה מוקדמת (אך לא ריגוש על ידי אלרגן הנישא באוויר) תיווכה באופן חלקי את הקשרים הללו. שתי אוכלוסיות המחקר הראו שרק ריגוש על ידי אלרגן הנישא באוויר בגיל 24 חודשים (אך לא ריגוש על ידי מזון) היה קשור לתפקוד ריאתי מופחת בגיל ההתבגרות.
החוקרים סיכמו שמחקרם מראה שריגוש על ידי מזון בגילאים 6 ו-12 חודשים היה קשור לערכי FEV1 מופחתים בגיל ההתבגרות. ממצאים אלה לא מתווכים במלואם על ידי אסטמה או על ידי ריגוש לאלרגן הנישא באוויר, מה שהופך אותם לחדשניים. בנוסף, הממצאים מצביעים על כך שריגוש על ידי מזון לכשעצמו יכול לשמש לזיהוי קבוצות הנמצאות בסיכון גבוה לפגיעה בבריאות הריאות.
מקור: