מחקרים שניסו להעריך את השימוש בנוגדי היסטמין ובקורטיקוסטירואידים לטיפול באנפילקסיס (Anaphylaxis), לא הגיעו למסקנה חד משמעית לגבי השפעתם.
עוד בעניין דומה
מטרתו של מחקר זה הייתה להעריך את הניהול של אנפילקסיס טרם ההגעה לבית החולים על ידי מדידת ההשפעה של טיפול עם אפינפרין בהשוואה לטיפול עם נוגדי היסטמין וקורטיקוסטירואידים, על התוצאים השליליים של אנפילקסיס (אשפוז למחלקה בבית חולים או ליחידת טיפול נמרץ, צורך במתן מספר מנות של אפינפרין במחלקה לרפואה דחופה, מתן נוזלים תוך-ורידי במחלקה לרפואה דחופה).
המחקר התבסס על אוכלוסיית עוקבה של מקרי אנפילקסיס שהגיעו לחדרי המיון ב-5 מחוזות בקנדה על פני תקופה בת 6 שנים. המשתתפים גויסו פרוספקטיבית ורטרוספקטיבית, והוצאו מהמחקר אם המקרה לא עמד בהגדרה של אנפילקסיס.
סך של 3,498 מקרי אנפילקסיס (מתוכם 80.3% של ילדים) טופלו ב-9 חדרי מיון ברחבי קנדה. הטיפול טרם ההגעה לבתי החולים כלל מתן אפינפרין ב-31% מהמקרים, בעוד שנוגדי היסטמין וקורטיקוסטירואידים ניתנו ב-46% וב-2% מהמקרים, בהתאמה. אשפוזים למחלקה או ליחידת טיפול נמרץ בבית חולים היו קשורים למתן קורטיקוסטירואידים טרם ההגעה לבית החולים (יחס סיכויים מותאם 2.84, רווח בר-סמך 95%, 1.55-6.97) לאחר התאמה לחומרת המקרה, טיפול עם אפינפרין ונוגדי היסטמין, אסתמה, מגדר, וגיל. מתן אפינפרין (יחס סיכויים מותאם 0.23, רווח בר-סמך 95%, 0.14-0.38) ומתן נוגדי היסטמין (יחס סיכויים מותאם 0.61, רווח בר-סמך 95%, 0.44-0.85) טרם ההגעה לבית החולים, הפחיתו את הסבירות לטיפול עם מספר מנות אפינפרין במחלקה לרפואה דחופה, לאחר התאמה לחומרת המקרה, טיפול עם קורטיקוסטירואידים, אסטמה, מגדר, וגיל.
החוקרים הסיקו שטיפול מיידי עם אפינפרין הוא בעל חשיבות עליונה. טיפול עם נוגדי היסטמין במקביל לאפינפרין עשוי להפחית את הסיכון לתגובות שאינן נשלטות (מתן של 2 מנות או יותר של אפינפרין בחדר המיון), זאת בעוד שממצאי המחקר לא תמכו בטיפול עם קורטיקוסטירואידים.
מקור: