מחקרים

חלקיקי סיליקון המכילים כורכום כאמצעי לריפוי פצעים

מחקר in vivo בעכברים מדגים את ההשפעה של כורכום בעידוד תהליכי ריפוי פצע

כורכומין
כורכומין

ככל הנראה לכורכום יש מאפיינים מעודדי ריפוי פצע, אך פוטנציאל השימוש בו מוגבל בשל ההבנה החסרה של תכונותיו הפרמקוקינטיות. בניסיון להתגבר על מגבלה זו, החוקרים פיתחו ננו-תרכובת שמורכבת מחלקיקי סיליקון מחוררים (mesoporous) לתוכם הכניסו כורכום.

מטרת מחקר זה הייתה להעריך את יעילות הננו-תרכובת שפותחה כטיפול מעודד ריפוי פצע במודל חיה. נבדקו 18 עכברים זכרים בריאים אשר חולקו רנדומלית ל-2 קבוצות זהות בגודלן: קבוצה 1 (ביקורת) - עכברים שטופלו מקומית באמצעות תרופה סטנדרטית (Sulfadiazine) וקבוצה 2 אשר טופלה בתרכובת של כורכום 1%. בוצע חתך מעגלי בעור העכבר והפצע שנוצר טופל מקומית פעמיים ביום. קוטר החתך נמדד בימים 3, 6, 9, 12, 15, 18 ו-21 לטיפול. 3 עכברים מכל קבוצה הומתו בימים 7, 14 ו-21 ומהם נלקחה רקמת עור מאזור הפצע, לצורך בדיקות היסטולוגיות לזיהוי תהליכי דלקת, אנגיוגנזה, פרופליפרציית פיברובלסטים, נוכחות קולגן ורה-אפיתליזציה.

החוקרים מצאו שמידת הצטמצמות הפצע בעכברים אשר טופלו בתרכובת הכורכום הייתה גדולה יותר באופן לא מובהק סטטיסטית לעומת קבוצת הביקורת (P>0.05). בשתי הקבוצות, התגובות הדלקתיות הופחתו משמעותית לאחר 21 ימי טיפול, תהליך האנגיוגנזה כמעט והושלם כעבור 7 ימים, פרוליפרצית פיברובלסטים גדלה באופן ניכר כעבור 14 ימים ודרגה גבוהה של רה-אפיתליזציה הושגה כעבור 21 ימים – ממצאים אלו נמצאו ללא הבדלים מובהקים בין הקבוצות. באופן מעניין, נמצא כי לאחר 21 ימי טיפול, רמת הקולגן הייתה משמעותית גבוהה יותר בעכברים שטופלו בתרכובת הכורכום, בהשוואה לעכברים שטופלו ב-sulfadiazine.

החוקרים הסיקו כי הננו-תרכובת שהכילה כורכום ככל הנראה האיצה ריפוי פצע ע"י עיכוב התגובה הדלקתית, סטימולציית אנגיוגנזה ופרוליפרצית פיברובלסטים, וכן הגברת תהליכי הרה-אפיתליזציה וסינתזת קולגן. מכאן הם גרסו כי יתכן ולננו-תרכובת זו יש פוטנציאל לשמש כתרופה טבעית לריפוי פצעים.

מקור: 

Fayez Hamam et. al (2020 Saudi J Med Med Sci, doi: 10.4103/sjmms.sjmms_2_19

נושאים קשורים:  מחקרים,  חתך מעגלי,  כורכום,  חלקיקי סיליקון מחוררים,  ננו-תרכובות,  ריפוי פצע
תגובות