מטרת המחקר הייתה לבחון את המאפיינים הקלינים, הסרולוגים וההיסטולוגיים אצל מטופלים עם תסמונת שוגרן ראשונית לאחר התפרצות מוקדמת (≤35 שנים) או מאוחרת (≥65 שנים) ולבדוק את ההשפעה שמשתנה על התפתחות לימפומה.
עוד בעניין דומה
החוקרים השוו בין משתתפים עם מחלה אשר התפרצה מוקדם או מאוחר, לבין משתתפי קבוצת ביקורת. החוקרים השתמשו בנתונים אשר נאספו לזיהוי משתנים בלתי תלויים אשר היו קשורים ללימפומה בשתי קבוצות הגיל.
תוצאות המחקר הראו שמטופלים צעירים עם תסמונת שוגרן (19%, n=379) סבלו בתדירות גבוהה יותר מהגדלה של בלוטת הרוק, לימפאדנופתיה, מחלת רנו, נוגדנים עצמיים, חסר במערכת המשלים של C4, היפרגאמאגלובולינמיה, לויקופניה ולימפומה בהשוואה לקבוצת הביקורת. מטופלים מבוגרים (15%, n = 293) סבלו יותר מיובש בפה, מחלת ריאה אינטרסטיציאלית ולימפומה בהשוואה לקבוצת הביקורת. אצל מטופלים צעירים עם שוגרן, קריוגלובולינמיה, חסר במערכת המשלים של C4, לימפאדנופתיה והגדלה של בלוטת הרוק זוהו כגורמים בתלי תלויים הקשורים ללימפומה, לעומת מטופלים מבוגרים אצלם הגדלה של בלוטת הרוק, חסר במערכת המשלים של C4 ומין זכרי היו קשורים ללימפומה באופן בלתי תלוי.
בקרב קבוצת המטופלים עם התפרצות מוקדמת של שוגרן נמצאו שני שיאים של היארעות לימפומה בתוך שלוש שנים מההתפרצות ולאחר עשר שנים, בעוד שבקרב קבוצת ההתפרצות המאוחרת לימפומה הופיעה במהלך שש השנים הראשונות.
מסקנת החוקרים הייתה שמטופלים עם מחלה מוקדמת ומאוחרת היוו חלק משמעותי מבחינה פרופורציונלית באוכלוסיית חולי שוגרן, ונמצאו אצלם פנוטיפים שונים. הם הדגימו הימצאות גבוה יותר של לימפומה וכן גורמים מקדימים שונים ופיזור שונה של המחלה על ציר הזמן.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
