ישנו חסר בסקירות כלליות הנוגעות בשינויים לאורך זמן ובשונות האפידמיולוגית של פסוריאזיס הקשורים בגיל והבדלי מין.
עוד בעניין דומה
במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת British Journal of Dermatology, חוקרים ביצעו סקירה שיטתית של מחקרים מבוססי אוכלוסיה אשר בחנו את השינויים בהיארעות ובהימצאות פסוריאזיס עם הגיל ובין מגדרים שונים. כמו כן, הם חקרו את המגמות הנצפות באפידמיולוגיה של פסוריאזיס לאורך זמן. לצורך עריכת המחקר, החוקרים ערכו חיפוש ב-11 מאגרי מידע ממוחשבים אזוריים, החל מהקמתם ועד אוקטובר 2019. נערך חיפוש בכל השפות ללא הגבלה. המחקרים נחשבו קבילים במידה ודיווחו על שינויים בהיארעות ו\או הימצאות פסוריאזיס לאורך זמן ו\או לפי קבוצות גיל ומגדר. בסך הכל התקבלו 308 עבודות, מתוכן 90 מחקרים מ-22 מדינות שונות הוכללו בסקירה.
החוקרים מצאו כי נתוני ההיארעות אישרו דפוס בי-מודלי ברור של גיל הופעת פסוריאזיס, כאשר שיאי ההופעה הראשון והשני הינם בין גילאי 30-39 ו-60-69, בהתאמה. ההוכחות שעלו מן המחקרים מצביעות על גיל הופעה מעט מוקדם יותר בקרב נשים לעומת גברים. נתוני ההימצאות העידו על עליה במגמה עם הגיל, עד גיל 60-70 לערך, כאשר לאחר מכן נצפתה ירידה. על אף חוסר בהסכמה אודות שינויים מגדריים מפורשים בהיארעות והימצאות פסוריאזיס, כן דווח על דומיננטיות גברית קלה במספר עבודות. מחקרים מרחבי העולם מרמזים על ירידה קלה או יציבות בהיארעות פסוריאזיס, בעוד עליה במגמת ההימצאות נרשמה באופן עקבי.
אתגר משמעותי בו נתקלו עורכי הסקירה היה מגוון המתודולוגיות השונות בהן נעשה שימוש במחקרים השונים, נתון שתרם להטרוגניות בהן התאפיינו התוצאות.
החוקרים סיכמו כי המחקרים אודות השינויים לאורך זמן בהיארעות והימצאות פסוריאזיס תרמו להבנה גדולה יותר ולהערכת הנטל המתגבר של המחלה. אולם, מוסיפים החוקרים, ישנו צורך במחקרים נוספים על מנת להבין את הגורמים המובילים לעליה בהימצאות פסוריאזיס לאורך השנים.
מקור: