נכון להיום, התפקוד של השתלה אוטולוגית של תאי גזע המטופויטיים (allo-HCT) כטיפול קונסולידציה לאחר טיפול קודם מבוסס ונטוקלקס והיעילות של ונטוקלקס כטיפול הצלה במקרים של חזרת מחלה לאחר allo-HCT בחולים עם לויקמיה מיאלוידית חריפה (AML) טרם בורר דיו.
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Leukemia and Lymphoma חוקרים בחנו באופן רטרוספקטיבי חולי AML וחולי MDS עם מאפייני סיכון גבוה אשר קיבלו ונטוקלקס לפני או אחרי all-HCT במרכז הרפואי סלואן-קטרינג בשנים 2016-2020.
במחקר השתתפו 39 מטופלים אשר קיבלו מספר קווי טיפול רבים ובכלל זה ונטוקלקס לפני allo-HCT. תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר מעקב חציוני של 12.5 חודשים השרידות הכוללת המוערכת ל-12 חודשים הייתה 79.0% (זמן המעקב החציוני טרם הושג). בנוסף, השתתפו במחקר 37 חולים אשר קיבלו טיפולים מבוססי ונטוקלקס כטיפול הצלה לאחר allo-HCT עם שיעור תגובה כולל של 32% ושרידות כוללת חציונית של 4.7 חודשים. ממצאים אלו מתורגמים לשיעור שרידות משוער של 43.4% לאחר שנה באוכלוסיית החולים הזו. ארבעה מטופלים עברו allo-HCT נוספת לאחר טיפול הצלה מבוסס ונטוקלקס, נתון המרמז על כך כי טיפול מבוסס ונטוקלקס יכול לשמש כטיפול הצלה נוסף לאחר כשלון של allo-HCT ראשונה.
ממצאי מחקר זה תומכים בשימוש בטיפולים מבוססי ונטוקלקס בחולי AML ו-MDS בעלי מאפייני סיכון גבוה אשר נכשלו על מספר קווי טיפול.
מקור:
תגובות אחרונות