מחקרים אפידמיולוגיים שונים הניבו תוצאות סותרות בנוגע להשפעה של אירוע בודד של פעילות גופנית ממושכת בעצימות גבוהה על זיהום נגיפי. במחקר שפורסם בכתב העת The Journal of Allergy and Clinical Immunology ביקשו החוקרים ללמוד האם פעילות גופנית ממושכת בעצימות גבוהה מביאה להתלקחות או לשיכוך זיהום בנגיף הרפס סימפלקס מסוג 2 (HSV-2) בהתאם למרווח בין החשיפה לנגיף והפעילות הגופנית.
עוד בעניין דומה
לצורך כך הדביקו החוקרים עכברים בנגיף ה-HSV-2 באופן תוך-נרתיקי, ולאחר מכן חשפו אותם לריצה על הליכון. פעילות גופנית ממושכת בעצימות גבוהה 17 שעות לאחר ההדבקה פגעה בפינוי של נגיף ה-HSV-2, בעוד שפעילות גופנית 8 שעות לאחר ההדבקה הגבירה את פינויו.
התגובות החיסוניות הלקויות או המשופרות הללו היו קשורות לירידה חולפת או לעלייה במספר התאים הדנדריטיים הפלזמציטואידים במחזור הדם. גלוקוקורטיקואידים שהושרו על ידי הפעילות הגופנית הביאו לירידה חולפת במספר התאים הדנדריטים הפלזמציטואידים במחזור, באמצעות הקלה על תהליך הכניסה שלהם למח העצם דרך ציר ה- CXCL12-CXCR4, מה שהוביל לעלייה ברמתם בדם מאוחר יותר.
לסיכום, התקף בודד של פעילות גופנית ממושכת בעצימות גבוהה עשוי להועיל או להזיק לחסינות אנטי-ויראלית כתלות במשתנים שונים.
מקור: