חדשות

המיקרוגליה: סוכני ההפוגות בטרשת נפוצה

מדעני מכון ויצמן זיהו את התאים במוח שאחראים לתקופות החסד של החולים בטרשת נפוצה. הממצאים עשויים לסלול את הדרך לטיפולים חדשים

תאים במוח (הדמיית אילוסטרציה)

טרשת נפוצה היא מחלה מתעתעת. בשלביה המוקדמים, מחלה זו של מערכת העצבים המרכזית מתאפיינת בהתקפים ובהפוגות לסירוגין, אך לבסוף היא מכניעה את הגוף ואינה נבלמת עוד.

היכולת להאריך את משכן של ההפוגות תוכל לשפר משמעותית את חייהם של אלפים רבים של חולים, ואולי בהמשך לרפא את המחלה כליל. כמה תרופות קיימות, ובהן הקופקסון, כבר מצליחות לעכב את ההתקפים, לפחות באופן זמני. ואולם, מעט מאוד ידוע כיום על המנגנונים הטבעיים בגוף המשתתפים בהפוגות.

במחקר שפורסם לאחרונה ב-nature, נרשמה התקדמות בכיוון זה. חוקרים ממכון ויצמן למדע, בראשות פרופ' סטפן יונג מהמחלקה לאימונולוגיה ורגנרציה ביולוגית, זיהו אוכלוסיית תאים המעורבת בהפוגות – תאי מוח השייכים למערכת החיסונית – מיקרוגליה.

טרשת נפוצה, מחלה אוטואימונית, מתפתחת כאשר תאי המערכת החיסונית תוקפים את מעטפת המגן של סיבי העצבים ובכך מובילים לשיבוש התקשורת בין תאי העצב ולבסוף לניוון. התאים התוקפים – תאי T אפקטוריים – מזהים בטעות את מולקולות החלבון מיאלין העוטף את השלוחות העצביות כסכנה שיש לפעול נגדה. אך ישנו סוג אחר של תאים, תאי T רגולטוריים, אשר תפקידם לרסן את התאים האפקטוריים. המאזן בין שני התהליכים המנוגדים – התקפה וריסון – קובע את התקדמות המחלה ואת חומרתה.

אבל תאי T אינם פועלים על דעת עצמם: הם זקוקים להכוונה כדי לדעת אילו יעדים עליהם לתקוף. הכוונה זו מגיעה מכיוונם של תאי המערכת החיסונית אשר בולעים, פשוטו כמשמעו, את יעדי התקיפה ומציגים פיסות מולקולריות שלהם המכונות אנטיגנים, לתאי T.

זהותם של התאים ה"מציגים" אנטיגנים בטרשת נפוצה לא היתה ידועה. פרופ' יונג וצוותו חשדו שתאי המיקרוגליה במוח מעורבים בכך. המיקרוגליה הם אכן סוג מסוים של תאים בולעניים (מקרופאגים) הנמצאים במערכת העצבים המרכזית. הם מפנים פסולת ותאים מתים אבל ממלאים לא מעט תפקידים נוספים, ובהם "גיזום" סינפסות – אתרי התקשורת שדרכם מועבר מידע בין תאי עצב, ומשימות נוספות.

הייתכן שהמיקרוגליה ממלאים דווקא תפקיד בבלימת הטרשת ולא בהחמרתה?

הניסויים הראשונים לא תמכו בהשערת המחקר. באמצעות הנדסה גנטית יצרו החוקרים עכברים עם תאי מיקרוגליה שאין באפשרותם להציג אנטיגנים ועקבו אחרי שלבי ההתפתחות הראשוניים של המחלה במודל עכברי המדמה טרשת נפוצה בבני אדם. "התוצאות היו מאכזבות. לא היה הבדל בהתפרצות המחלה בין העכברים המהונדסים לעכברים רגילים", אומר פרופ' יונג. "זה הצביע על כך שתאי מיקרוגליה אינם גורם משמעותי בהופעת הטרשת, אבל אולי הם נכנסים לפעולה אחרי שהטרשת כבר התפרצה?".

כדי לבדוק אפשרות זאת, החליפו החוקרים את עכברי המודל בעכברים שבהם מהלך המחלה מאופיין בהתקפים ובהפוגות לסירוגין, בדומה למתרחש בחולי טרשת נפוצה. החוקרים ראו כי תאי המיקרוגליה באותם עכברים ביטאו גנים המעורבים בתקשורת עם תאי T ונטו להתגודד בצוותא דווקא עם תאי ה-T הרגולטוריים, האחראים להפוגות בטרשת.

כדי לבסס את ההשערה החדשה במודל העכברי המעודכן, יצרו החוקרים באמצעות הנדסה גנטית עכברים עם תאי מיקרוגליה שלא רק שאין באפשרותם להציג אנטיגנים, אלא חסר להם גם קולטן החיוני לתקשורת עם תאי T.

התוצאות מניסויים אלה היו חותכות: "העכברים המהונדסים חלו במחלה דמוית טרשת, אך בניגוד לעכברים לא מהונדסים, מחלתם התקדמה במסלול כרוני, ללא הפוגות", אומר פרופ' יונג. "במילים אחרות, התגלה כי המיקרוגליה היו הגורם האחראי לסבבי ההפוגה במחלה".

יתרה מכך, המדענים הבחינו שהתקשורת בין תאי מיקרוגליה לתאי T הרגולטוריים פחתה בעכברים המהונדסים, וכי רבים מתאי ה-T הרגולטוריים הפכו דומים יותר לתאי T אפקטוריים המחוללים את הטרשת.

"יצאנו לדרך במטרה להבין את התפתחות המחלה ולזהות את השחקנים הראשיים המעורבים בהתפרצותה. בסופו של דבר, זיהינו דווקא את סוכני ההפוגות: המיקרוגליה", אומר פרופ' יונג. "המחקר הבסיסי שלנו, שנועד להבין טוב יותר את המנגנונים של טרשת נפוצה, עשוי כעת להוביל לטיפולים ממוקדים חדשים במחלה זו".

את המחקר הובילו ד"ר ז'אנה חימון וכן: גל רונית פרומר, סבסטיאן טרזבנסקי, ד"ר ג'אנג-סוק קים, ד"ר לואיז צ'אפל-מאור וד"ר סיגלית בורה-חלפון. במחקר השתתפו גם ד"ר רבקה קראוס הפנר מהמחלקה למשאבים וטרינריים; ד"ר שפרה בן דור וד"ר זיו פורת ממחלקת תשתיות מחקר מדעי החיים, וד"ר אנדראס מושווק ופרופ' תומס קורן מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה הטכנית של מינכן.

נושאים קשורים:  טרשת נפוצה,  מיקרוגליה,  מחקר,  מכון ויצמן,  חדשות,  פרופ' סטפן יונג
תגובות