החוקרים ביקשו לבחון תמותה ארוכת טווח (עד 20 שנה) של שתי קבוצות ניסוי טיפול-למטרה בדלקת מפרקים לא מובחנת (UA) ו-RA מוקדמת. לאחרונה, פורסמו בכתב העת Annals Of The Rheumatic Diseases, ממצאיהם של שני מחקרים; מחקר ה-BeSt (508 חולים, RA מוקדמת) שהתקיים בין השנים 2000-2012.
עוד בעניין דומה
במשך 10 שנים, חולים טופלו בדירוג פעילות מחלה (DAS)≤2.4; מחקר טיפול האינדוקציה עם מטוטרקסט ופרדניזון (IMPROVED) (610 חולים, RA/UA מוקדמים) שהתקיים בין השנים 2007-2015. במשך 5 שנים, החולים טופלו עד למטרה של DAS<1.6. הסטטוס החיוני של משתתפי BeSt/IMPROVED הוערך עד וכולל 31 בדצמבר 2021. חושבו יחסי תמותה מתוקננים (SMRs). בוצעו ניתוחים מרובעים עבור נוגדן חלבון אנטי-ציטרולינאצי (ACPA) ומצב עישון. גורמי המוות וההשפעה הפוטנציאלית של פעילות המחלה במהלך תקופת הניסוי על תמותה מאוחרת הוערכו ע"י החוקרים.
עודף תמותה נמצא הן בקבוצת ה-BeSt (SMRי1.32, רווח בר-סמך 95% 1.14-1.35) והן בקבוצת ה-IMPROVED (SMRי1.33, רווח בר-סמך 95% 1.10-1.63) והתבטא לאחר 10 שנים. עודף תמותה היה מובהק סטטיסטית בחולים חיוביים לנוגדן ה-ACPA שעישנו (BeSt:SMRי2.80, רווח בר-סמך 95% 2.16-3.64; IMPROVED:י2.14, רווח בר-סמך 95% 1.33-3.45). זמן ההישרדות הממוצע היה 10 (רווח בר-סמך 95% 5-16) חודשים פחות מהצפוי בקבוצת ה-BeSt ו-13 (רווח בר-סמך 95% 11-16) חודשים בקבוצת ה-IMPROVED. יחס הסיכונים לתמותה היה 1.34 (רווח בר-סמך 95% 0.96-1.86; BeSt)/1.13 (רווח בר סמך 95% 0.67-1.91; IMPROVED) לכל עלייה של נקודה אחת ב-DAS הממוצע במהלך הניסוי. סיבת המוות העיקרית הייתה ממאירות.
החוקרים הסיקו כי לאחר טיפול ארוך טווח, עודף תמותה התרחש בחולי RA לאחר יותר מ-10 שנים מתחילת הטיפול, עם עישון כגורם סיכון חשוב.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
