דעות

מה השתנה מאז המוות הטראגי של אושר דרעי ז"ל מאלרגיה לחלב?

חלפו שלוש שנים מאז הגיש האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה למשרד הבריאות תכנית סדורה עם יעדים ברי ביצוע למניעת המוות הבא מאלרגיה למזון. עד כה, התכנית לא זכתה להתייחסות. מקרה המוות הבא הוא רק שאלה של זמן

"לא קיים בישראל חוק המחייב החזקת אפיפן בכל מקום המוכר או מגיש מזון למרות שמרבית התגובות האלרגיות הקשות מתרחשות באכילה מחוץ לבית". צילום: שאטרסטוק

לאחרונה הודיעה פרקליטות המדינה על הגשת כתב אישום נגד בעלים של מסעדה בראש פינה, שם נפטרה אושר דרעי ז"ל מתגובה אלרגית לחלב. אושר ז"ל, שהיתה צעירה בת 22 במותה, התמודדה עם אלרגיה לחלב ומוצריו ומתה כתוצאה מאכילת קינוח אשר הכיל חלב ללא ידיעתה.

המקרה של אושר דרעי הוא מקרה אחד משורה של תגובות כמעט קטלניות או קטלניות שאירעו בשנים האחרונות בשל אלרגיה למזון, מקרים אשר מציפים שוב ושוב את ההתנהלות הלקויה סביב אלרגיה למזון בישראל.

המקרה הטראגי של אושר דרעי ז״ל נחקר בצורה יסודית על ידי ועדה מקצועית שמינה משרד הבריאות, בהובלת האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית. כל הגורמים המקצועיים הסכימו כי לא מדובר בגזירה משמיים אלא במוות מצער ובר מניעה, המייצג כשלים במספר נקודות קריטיות. לצערנו, גם בחלוף שלוש שנים מאז, לא השתנה כמעט דבר בהקשר של התמודדות המדינה עם אלרגיה למזון, והכשלים נותרו בעינם.

חסר חמור של שירותי אלרגיה בבתי החולים

הכשל הראשון קשור לחסר חמור של שירותי אלרגיה בבתי החולים בארץ בכלל, ובפריפריה בפרט. בצפון ובנגב יש כיסוי דל, אם בכלל, של שירותי אלרגיה. בבתי החולים בצפון המדינה: במרכז הרפואי גליל, במרכז הרפואי זיו בצפת ובפוריה שבטבריה יש מחסור במומחי אלרגיה. בדרום הארץ, אין מענה ביוספטל שבאילת, ואפילו במרכזים רפואיים שלישוניים גדולים כמו סורוקה ובילינסון ניתן מענה חלקי בלבד שאינו מספק את צורכי האוכלוסיה באזור.

בהינתן שירותי אלרגיה חלקיים או חסרים בחלק מבתי החולים, אין גם מי שיעסוק בריענון צוותי חדרי המיון בדרך הטיפול המיטבית בתגובות אנפילקטיות ואין מי שיכשיר את דור העתיד של המומחים באלרגיה ואימונולוגיה במדינת ישראל

בתי החולים אמורים לספק שירות מתקדם של בדיקות לאלרגיה נשימתית, אלרגיה לתרופות ולעקיצות דבורים, טיפולי אימונותרפיה ודה-סנסיטיזציה  באלרגיות שונות, בדיקות וטיפולים באלרגיה למזון, ומעקב אחרי חולים מורכבים. בהינתן שירותי אלרגיה חלקיים או חסרים בחלק מבתי החולים, אין גם מי שיעסוק בריענון צוותי חדרי המיון בדרך הטיפול המיטבית בתגובות אנפילקטיות, ואין מי שיכשיר את דור העתיד של המומחים באלרגיה ואימונולוגיה במדינת ישראל. 

תמונת מצב עגומה ברפואת האלרגיה בקהילה

הכשל השני נוגע למצב הקשה של רפואת האלרגיה בקהילה. מרבית שירותי האלרגיה אמורים להיות אמבולטוריים, קרי להינתן בקהילה בקרבת מגורי המטופל. בחלק מהקופות שירותים אלה מוגבלים ביותר, והמטופלים מופנים תדיר לבתי החולים העמוסים גם כך. כתוצאה מכך, אין אפשרות למבוטחים, במיוחד בפריפריה, לקבל שירותי ייעוץ אמבולטוריים באלרגיה במרחקים סבירים מהבית. בנוסף, אין גורם רשמי בקופות (בחלק מקופות החולים אין כלל רופא המרכז את תחום האלרגיה) אשר מוודא בצורה מסודרת שמבוטחים, המוגדרים כאלרגיים למזון, מקבלים מרשמים בתוקף לרכישת מזרקי אפיפן.

היעדר מערכת הסברה וחינוך ציבורי

הכשל השלישי נוגע להיעדר מערכת הסברה וחינוך ציבורי לגבי סכנות האלרגיה למזון וחשיבותו של מזרק האפיפן. ראשית, חשוב להדגיש שכל מטופל עם אלרגיה למזון חייב לגלות אחריות אישית ולשאת לכל מקום מזרק אפיפן בתוקף, ומובן מאליו שעליו לדעת להפעילו בעת הצורך ולהזעיק עזרה. למרבה הצער, חלק גדול מהמטופלים עם אלרגיה למזון לא נושאים עימם באופן קבוע מזרק אפיפן בתוקף.

לכך יש משמעות רבה עוד יותר בהתחשב בעובדה שלא קיים בישראל חוק המחייב החזקת אפיפן בכל מקום המוכר או מגיש מזון למרות שמרבית התגובות האלרגיות הקשות מתרחשות באכילה מחוץ לבית.

מירב ההשקעה התקציבית וההסברתית בנושא אלרגיה למזון מכוונת דווקא לגילאים הצעירים. לעומת זאת, מערכת התמיכה, הייעוץ וההסברה בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים לוקה בחסר משמעותי

הזרקת אפיפן בהקדם האפשרי היא הטיפול  שיכול להציל חיים במקרה של תגובה אנפילקטית קשה. ניתן להניח כי שימוש במזרק אפיפן במסעדה היה יכול להשאיר את אושר דרעי בחיים. הנתונים מהארץ ומהעולם מלמדים כי בעוד מרבית התגובות האלרגיות למזון מתרחשות בגילאי ילדות צעירים, הסיכון לתגובות קטלניות (שמסתיימות במוות)  עולה בעיקר בגיל ההתבגרות ובמבוגרים צעירים.

בישראל, מירב ההשקעה התקציבית וההסברתית בנושא אלרגיה למזון מכוונת דווקא לגילאים הצעירים. לעומת זאת, מערכת התמיכה, הייעוץ וההסברה, בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים (כפי שהיה במקרה של אושר דרעי ז"ל ובשאר המקרים הטראגיים של תגובות כמעט קטלניות או קטלניות למזון בשנים האחרונות), לוקה בחסר משמעותי.

בהיעדר מערכת הסברה סדורה, וכיוון שמטופלים רבים עם אלרגיה למזון לא נמצאים במעקב קבוע של רופאי אלרגיה, על רקע הזמינות הנמוכה של שירותי אלרגיה באזורים נרחבים במדינה, חלק ניכר מ"הידע" של המטופלים לגבי אלרגיה למזון מתקבל מגורמים לא אחראיים ולא מקצועיים ברשתות החברתיות.

במעקב מסודר ניתן לאבחן, להסביר ולהנחות באופן מקצועי ומאוזן. תחת זאת מקבלים המטופלים מיידעים, לעתים שגויים, במרחב הדיגיטלי, או "טיפולים", שלא על ידי אנשי המקצוע המוסמכים לכך, ואשר יכולים לסכנם.

בעקבות המוות של אושר דרעי ז"ל הגיש האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית למשרד הבריאות תכנית סדורה עם יעדים ברי ביצוע למניעת המוות הבא מאלרגיה למזון. כותרת התכנית: ״פיקוח״ (פריפריה, קהילה, וחינוך) נפש לאלרגיה. עד כה, התכנית לא זכתה להתייחסות. בהיערכות נכונה ופשוטה ניתן למנוע את המוות המיותר הבא. והנה, חלפו שלוש שנים, ומוגש כתב אישום ראשון, אך מחוץ לכותלי בית המשפט, המציאות לא השתנתה ומקרה המוות הבא הוא רק שאלה של זמן.

פרופ' אלון הרשקו, מומחה באלרגיה ואימונולוגיה, מנהל מחלקה פנימית ג', המרכז הרפואי הדסה, לשעבר יו"ר איגוד רופאי האלרגיה והאימונולוגיה הקלינית

פרופ' ארנון אליצור הוא יו"ר האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, מנהל המכון לאלרגיה, אימונולוגיה וריאות ילדים במרכז הרפואי שמיר

נושאים קשורים:  פרופ' אלון הרשקו,  פרופ' ארנון אליצור,  אלרגיה למזון,  חדשות,  האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית,  דעות
תגובות
אנונימי/ת
23.07.2024, 16:36

הכל נכון ומדוייק אבל האיש בתמונה לא יצליח להפעיל את המזרק כי הפקק הכחול עדיין על המזרק. זו למעשה דוגמה של איך לא להפעיל EPIPEN...

24.07.2024, 23:15

קיימת לקונה משמעותית בחוק לגבי חובת מסעדות לידע את הצרכנים על קיום אלרגנים בתפריט של מזון המבושל במקום. למרבה הצער, כמו במקרה אופק דרעי, לא ניתן להסתמך על עובדי המסעדה. בניגוד למזון ארוז ומסומן החוק בישראל אינו מחייב מסעדות לציין רכיבי מזון אלרגני בתפריט. הצעת חוק "סימון רכיבים אלרגניים בתפריטים של בתי אוכל" הונחה על שולחן הכנסת באוקטובר 2021 אך לא קודמה עד היום.
https://main.knesset.gov.il/activity/legislation/laws/pages/lawbill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=2161225